ידי ענן 
לפני שמתחילים לזוז, אפשר להתחיל דווקא מלא לזוז. כמה רגעים של עמידה או ישיבה שקטה יוצרים מעבר עדין בין קצב היום לבין קצב התרגול. זה לא טקס שצריך לבצע נכון, אלא הזמנה פשוטה להרגיש איך הנשימה מגיעה, איך כפות הרגליים פוגשות את הקרקע, ואיפה הגוף מחזיק מתח מיותר.
בתרגול אישי, הרגע הזה חשוב לא פחות מהתנועה עצמה. הוא מאפשר לפגוש את מה שנמצא עכשיו, בלי לדלג מיד אל המשימה הבאה. לפעמים די בשתי נשימות ארוכות כדי לשמוע מחדש את הגוף.
התחלה שאינה דורשת מאמץ
אפשר להתחיל בעיניים פקוחות או עצומות למחצה. אין צורך ליישר את הגוף בכוח. מספיק להניח את תשומת הלב באזור אחד: בית החזה, הבטן, הכתפיים, או המגע של כפות הרגליים עם הרצפה. משם, הנשימה כבר עושה חלק מהעבודה.
כשהנשימה אינה ממהרת, גם התנועה שבאה אחריה נעשית ברורה יותר. פחות תגובה אוטומטית, יותר בחירה. פחות עומס, יותר מקום.
לפעמים התרגול הטוב ביותר מתחיל ברגע שבו מפסיקים לנסות להספיק.
מה אפשר לקחת אל היומיום
לא צריך שעה פנויה כדי לתרגל התחלה שקטה. אפשר לעצור לפני פגישה, לפני יציאה מהבית, או אפילו בין שני מסכים פתוחים. שלושה רגעים קצרים של נשימה מודעת יכולים לשנות את הטון של היום כולו.
אם מתרגלים את העצירה הזאת שוב ושוב, היא נעשית נגישה גם ברגעים עמוסים יותר. ואז, במקום לחפש שקט מבחוץ, מתחילים לזהות איך לפנות לו מקום מבפנים.